פסק-דין בתיק ת"ק 012030/02

1.     בפני תביעה לתשלום דמי ביטוח בגין גניבת תכשיטים על פי פוליסת ביטוח "הכל בה לדירה" שהוצאה על ידי הנתבעת.

2.     לטענת התובעת, ביום 25/7/02, בעת שישבה בגינה ציבורית, נגנב ממנה תיק בו הניחה את טבעותיה בעת שהאכילה את תינוקה.

התובעת טענה בכתב תביעתה כי ביקשה לבטח את תכשיטיה בביטוח כל הסיכונים וכי ערך התכשיטים הוערך על פי דוח סוקר שנערך ביום 16/1/02, על ידי גמולב בסך של 32,800 ש"ח אך עקב טעות של חברת הביטוח, לא נגבתה פרמיה לביטוח כל הסיכונים תכשיטים, לפיכך פוצתה על גניבת תכשיטיה שערכם הוערך בסך של 16,000 ש"ח, מכח הפוליסה הסטנדרטית המעניקה כיסוי בגין כל הסיכונים לתכשיטים בערך של 10% משווי התכולה הכוללת ולאחר הפחתה בגין ביטוח חסר בסך של 6,721 ש"ח בלבד לאחר ניכוי דמי השתתפות עצמית וכינון (דו"ח גמולב וכן דו"ח החקירה הכולל תחשיב דמי הביטוח בהפחתה בגין ביטוח חסר צורפו לכתב התביעה).

3.     הנתבעת הודתה בהוצאת הפוליסה אך טענה כי הפוליסה לא כללה ביטוח כל הסיכונים לתכשיטים לפיכך הכיסוי הביטוחי לתכשיטים הינו במסגרת ביטוח התכולה בלבד.

הנתבעת טענה כי בעצם העובדה שנערך דו"ח סוקר, אין כדי להוות אישור להוצאת פוליסת ביטוח כל הסיכונים לתכשיטים אלא יש בו משום אישור להמצאות התכשיטים והערכת שוויים בלבד.

עוד טענה הנתבעת כי הפוליסה הופקה לבקשת הסוכן, בלא שטופס ההצעה הועבר לנתבעת לפיכך הופקה פוליסה סטנדרטית ללא כיסוי לביטוח כל הסיכונים לתכשיטים ובהתאם אף לא נגבתה פרמיה לביטוח כל הסיכונים לתכשיטים. הנתבעת טענה כי פיצתה את התובעת בסך של 7,220 ש"ח ממנו נוכו דמי השתתפות עצמית וכינון במסגרת ביטוח כל הסיכונים לתכשיטים בשווי של 10% מהתכולה הניתן על פי הפוליסה ללא חיוב בפרמיה נוספת ולאחר הפחתה בגין ביטוח חסר.

4.     אין חולק כי טופס ההצעה לביטוח שהוגש וסומן נ/1, התקבל אצל הנתבעת ביום 12/9/02, כתשעה חודשים לאחר תחילת מועד הביטוח וכחודשים לאחר קרות מקרה הביטוח.

מעיון בטופס ההצעה עולה כי התובעת ביקשה לבטח את תכשיטיה בביטוח כל הסיכונים לתכשיטים מעל 10% מסכום ביטוח התכולה ובסכום של 32,800 ש"ח. 

כן אין חולק כי בפוליסה שהוצאה על ידי הנתבעת, לא נכלל כיסוי על פי פרק 6 לפוליסה "כיסוי כל הסיכונים לתכשיטים" כפי שעולה מעיון ברשימה שצורפה לכתב התביעה.

5.       סוכן הביטוח, מר שוקי אטינגר (להלן: סוכן הביטוח) העיד כי לפני הוצאת הפוליסה נערך דו"ח גמולב בדבר הערכת שווי התכולה והתכשיטים וכי על פי ההסכם שבינו לבין הנתבעת טופס ההצעה לביטוח שמולא על ידו, לא מועבר לנתבעת אלא על פי בקשה מיוחדת שכן לטענתו, הפרטים הנחוצים לנתבעת לצורך הוצאת הפוליסה, מצויים בדו"ח גמולב.

סוכן הביטוח אישר בעדותו כי טופס ההצעה הועבר לנתבעת רק לאחר מקרה הביטוח ועל פי בקשת הנתבעת. כן אישר סוכן הביטוח בעדותו כי קיבל את פוליסת הביטוח שהוצאה על ידי הנתבעת לפני קרות מקרה הביטוח ולא ביקש לתקן את הפוליסה למרות שהכוונה היתה לבטח את התכשיטים בביטוח כל הסיכונים במלוא ערכם על פי דו"ח גמולב ולמרות שלטענתו, בגלל טעות לא נגבתה פרמיה בגין ביטוח כל הסיכונים תכשיטים.

כן העיד סוכן  הביטוח כי מקובל היה אף לבטח תכשיטים בשווי של 20% משווי התכולה בביטוח כל הסיכונים ללא תוספת פרמיה ולטענתו על החתם שהוציא את הפוליסה היה לראות כי שווי התכשיטים על פי דו"ח גמולב הוא בשיעור של 20% משווי התכולה ולהוציא את הפוליסה בהתאם, יחד עם זאת אישר סוכן הביטוח כי לא ביקש בטרם הפקת הפוליסה כיסוי לתכשיטים בשווי של 20% מהתכולה אלא כי בטופס ההצעה התבקש ביטוח כל הסיכונים לתכשיטים.

6.     נציג הנתבעת טען כי עצם קיומו של דו"ח גמולב, אינו מצביע לכשעצמו על רצונו של המבוטח לבטח את התכשיטים בביטוח כל הסיכונים וכי בהעדר בקשה מיוחדת מהסוכן, הפוליסה הוצאה כפוליסה סטנדרטית הכוללת ביטוח כל הסיכונים לתכשיטים בשווי של 10% מערך התכולה.

7.     לאחר ששמעתי ושקלתי העדויות והראיות שהובאו בפני לרבות טופס הצעת הביטוח, נ/1 ומכתבי סוכן הביטוח לנתבעת ולשמאי מטעמה מיום 31/7/02 שצורפו על ידי התובעת לכתב התשובה שהוגש ביום 2/2/03, שוכנעתי כי התובעת אכן ביקשה לבטח את תכשיטיה בביטוח כל הסיכונים בהתאם לערכם על פי דו"ח גמולב בסך של 32,800 ש"ח, כפי שצויין בטופס ההצעה נ/1.

8.     בנסיבות העניין, נראה כי הן סוכן הביטוח והן הנתבעת, התרשלו בטיפולם בהוצאת הפוליסה. סוכן הביטוח העיד כי לא נהג להעביר את טופס הצעת הביטוח לנתבעת וכי מעצם קיומו של דו"ח גמולב, היתה צריכה הנתבעת, לטענתו, להסיק כי מבוקש ביטוח כל הסיכונים לתכשיטים על פי הערכת שוויים בדו"ח גמולב. סוכן הביטוח הודה בעדותו כי לא בדק את הפוליסה שהוצאה על ידי הנתבעת ולא ביקש לתקנה. כן לא שוכנעתי כי סוכן הביטוח קיבל אישור לכיסוי כל הסיכונים לתכשיטים בשווי 20% משווי התכולה כפי שטען וזאת בהעדר כל ראיה או אישור בכתב לכך.

אשר על כן, התרשל סוכן הביטוח בכך שלא בדק אם הפוליסה שהונפקה לתובעת על ידי הנתבעת, תואמת את המבוקש על פי הצעת הביטוח שמולאה על ידו והנתבעת התרשלה בכך שהוציאה פוליסת ביטוח, מבלי לקבל את טופס ההצעה לביטוח למרות שברשימה שצורפה לכתב התביעה נרשם בפרק "הרחבים ותוספות" - "מצ"ב העתק טופס ההצעה" ובפוליסה עצמה נאמר בחלק א' סעיף 4 "הצעת הביטוח וההצהרה הכלולה בה שנחתמו בידי המבוטח כמו גם מסמכים אחרים שנמסרו על ידי המבוטח למבטח וכמו גם הערכות אשר בוצעו בהסכמת המבוטח הינם הבסיס והיסוד לפוליסה זו ומהווים חלק בלתי נפרד ממנה". הפוליסה הוצאה על ידי המבטח בהסתמך על ההצעה, ההצהרה המסמכים וההערכות".

9.     פוליסת הביטוח הוצאה כאמור כפוליסה סטנדרטית, ללא כיסוי כל הסיכונים לתכשיטים ומבלי שנגבתה פרמיה עבור ביטוח כל הסיכונים תכשיטים אלא שהדבר נעשה, בניגוד למבוקש בהצעת הביטוח נ/1.

אמנם התובעת לא תבעה את סוכן הביטוח אך לאחר ששקלתי ובחנתי את מכלול הנסיבות נראה כי בנסיבות העניין, מוטלים מחדליו של סוכן הביטוח שלא העביר לנתבעת את טופס ההצעה ואף לא בדק אם הפוליסה שהונפקה, תואמת את המבוקש על פי טופס ההצעה, לפתחה של הנתבעת שהתרשלה אף היא כאמור בכך שהנפיקה את הפוליסה מבלי לקבל את טופס ההצעה.

10.    זאת ועוד, על פי הוראות סעיף 33 (א) לחוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981 "לעניין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולעניין כריתת החוזה, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב".